מדוע מציינים את נס פך השמן כנס העיקרי של חנוכה?

ימי החנוכה תוקנו כדי להודות ולהלל על נס פך השמן ולא באופן ישיר על נס הניצחון של מעטים מול רבים.

וכך נכתב לדורות: "כשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו בו שמונה ימים" (מסכת שבת כ"א).

ניצחון, ואפילו הישרדות בחיים, הם דברים טבעיים, ולכן ההתפעלות מהם נמוגה לאיטה. לעומת זאת, נס פך השמן היה נס ברור וגלוי: פך קטן הספיק לשמונה ימים! על נס גלוי ראוי להודות ולהלל. ממנו נוכל להסיק מסקנות גם לגבי הניסים הנסתרים שבתוככי הטבע.

מטרת היוונים היתה לעקור מלבם של ישראל את האמונה שהבורא מנהיג את העולם ומשגיח עליו בהשגחה פרטית מיוחדת. רבים מישראל נטו אחר היוונים, אולם כשראו את התופעה העל טבעית של נס פך השמן, הם קלטו שהעולם מתנהל בהשגחת הבורא, ואפילו תופעות טבעיות הן נס.

זאת ועוד, נרות חנוכה הם סמל החג. הם אינם מסמלים מלחמה או כיבוש ושלטון. הנרות מסמלים את הרוח הנאמנה הבוערת בלב. על פי ההשקפה היהודית, לא ידי יהודה המכבי, גיבור החיל, ניצחו את אנטיוכוס, כי אם הנר היהודי, 'נר ה' נשמת אדם', הוא שניצח את הזוהר החיצוני של היוהרה היוונית. רוחו של מתתיהו היתה צוק איתן, שאליו התנפצו אליליה של יוון. רוח זו היא שהצילה את תורת ישראל.

פרשת נס פך השמן מלמדת על החיבה הגדולה שרחש הקב"ה לכהניו הקדושים. הם גילו עוז ותעצומות נפש, ומהשמים נענו להם באמצעות נס שגילה שמעשיהם רצויים בעיני ה'. גילוי של נס משמים קשור למסירות נפש מצד האדם.

מסירות נפש - משמעותה שבירת חוקי הטבע. כללי הטבע גורסים שהדבר היקר ביותר לאדם הוא חייו. האדם מוכן לתת הכול, ובלבד שיתאפשר לו להמשיך לחיות. החשמונאים הוכיחו שהם מסוגלים להתגבר על טבעם ולוותר אפילו על חייהם, כדי לא להמרות את רצונו של הקב"ה. החיים יקרים בעיניהם, אולם רצון ה' יקר יותר.

מסירות נפשם של החשמונאים התבטאה לא רק בנכונותם למות על קידוש השם, אלא גם בעצם הכרזת המלחמה על צבא האוייב, שהיה גדול מהם בכח ובכמות. למרות היותם מודעים היטב לעוצמת אויביהם, החליטו החשמונאים שהם ישיגו את מבוקשם, ויהי מה.

תמצית מסירות נפשם של החשמונאים היתה ההחלטה האמיצה לעשות ככל היכולת, ואף יותר מהיכולת, כדי להיוותר נאמנים לה' ולתורתו.

המכבים הבינו שעליהם לפעול בצורה חריגה, שלא תתחשב בשום מגבלות, לפיכך קידשו מלחמת חורמה על היוונים ועל עוזריהם בעוז שלא כדרך הטבע.

כאמור, מאחר שישראל עשו מעשים כבירים, אף שלפי חישובים טבעיים הם היו חסרי סיכויים, אף הקב"ה הושיעם באופן החורג מגדר הטבע. הקב"ה מסר את הרבים ביד המעטים, ואת הגבורים ביד החלשים עוסקי התורה.

חובת מסירות נפש היא הלקח שעלינו להפיק מחנוכה. זהו הדלק הרוחני שעלינו להצטייד בו, כדי לעמוד על משמר יהדותנו. חג החנוכה נועד למלא את נשמותינו בנכונות להקרבה עצמית למען ה'.

בעת שחגגו החשמונאים את חנוכת ההיכל, הם מסרו נר חנוכה בידו של כל אב בישראל, כדי שיחנוך את ביתו להיות 'מקדש מעט', ואת בני ביתו להעלות נר שיהיה לרצון ה'. כך מתחדשת חנוכה זו מדי שנה בשנה.

בכל שנה עומד האב, ובני ביתו סביב לו. הוא אוחז באותו נר חנוכה שנמסר לו מאז, בימי חנוכת המקדש. הילדים מביטים ביד האב המעלה את השלהבת, וכך עוד דורות רבים יעלו את שלהבות האש שאינן כבות, את האש המסמלת את הרוח.

זוהר יווני, חיצוני וכוזב, מאיים גם בדורנו לשלול מרוח התורה את זכות השלטון על בתי ישראל ועל ליבותיהם. פרחי יוון מנסים להוליך שולל את צעירי יהודה, אולם רק באמת ובאמונה המרצדים בזגוגית חלון ביתנו, ניכרים השלטון והאור.

אלפי שנים עברו על עמנו. שנים אלו משמשות ערובה לניצחונו הסופי של רעיון החנוכה. לא חנוכה אחת ידע עמנו. חנוכותיו חוזרות ונשנות תמיד. יש דורות שהם חשוכים מעט, יש דורות שהחושך ששורר בהם ממשי. אך גם בדורות אלו ידינו עודן מחזיקות בנר במטרה להעלות את אמונתנו בה' בחלונות ביתנו ובנשמתנו.

גם כשיגבר החושך, לא נתייאש. נמשיך לחוג את החנוכה לא רק כזכר לימים קדומים, אלא גם מתוך תקווה, שחנוכה זו, אשר שקעה שמשה שבע פעמים, תשוב לזרוח ביתר שאת ותגיע לשיאה באור גובר והולך, עד שידלק הנר האמיתי, נר התמיד שבבית המקדש.

החשמונאים ביקשו להעניק לימי החנוכה גם ממד שיבטא את ניצחונם על היוונים. ניצחון צבאי ניתן לחגוג במשך מספר דורות, כל עוד נותר זכר לעליונות שהושגה הודות לניצחונות. אולם עם השתלטות הרומאים על מלכות החשמונאים, שוב לא היה טעם בחגיגה זו.

הם הבינו שתורת ישראל היא זו שניצחה את חכמת יוון ואת כוח הזרוע של נושאי דגלה. ניצחון זה אנו ממשיכים לחגוג לאורך כל הדורות, כאשר אנו מדליקים את נרות החנוכה על אדן חלון ביתנו. בעקיפין מסמלת הדלקה זו גם את נס הנצחון.

ניסיון הדורות הוכיח שבעוד עמים גדולים וחזקים נעלמו מעל בימת ההיסטוריה, הרי נרות זעירים אלו האירו, מאירים וימשיכו להאיר גם בעתיד. שערי הניצחון האדירים שהקימו העמים מהווים עדות לעצמתם הכבירה בעבר, אך הם גם מכריזים שכל עצמה חומרית סופה להישבר, ואילו האמת תמשיך לשרוד.

הימצאותו של ניצוץ זה מבטיחה כי העם ההולך בחושך יראה אור גדול. תפקידנו לחפש פך טהור זה החבוי בתוכנו ולחושפו. כאשר הוא יימצא, תתגלה עצמתו הרוחנית שתאיר מעבר לכל חישוב מספרי.