מדוע מלכות יוון נקראת בשם חושך?

תואר מיוחד זה, שבו הכתירו אנשי כנסת הגדולה את מלכות יוון, דורש הסבר: מה גרם דוקא ליוונים להיחקק לדראון עולם בתואר "חושך", בה בשעה שבהיסטוריה הארוכה פגש עם ישראל במלכויות רבות, שללא ספק יכלו להתחרות ללא קושי על הזכיה בתואר זה?ההסבר לתופעה זו כלול בהיסטוריה רבת הפנים של העם היהודי. היסטוריה שהינה מתוכננת מראש על ידי ה' מאז בריאת העולם.

על עם ישראל לעבור מספר גלויות. לכל גלות קבעו חכמינו את הגדרתה:

מובא במדרש על חומש בראשית: "והארץ היתה תוהו" – זו גלות בבל, "ובוהו" – זו גלות מדי, "וחושך" – זו גלות יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיה, "על פני תהום" – זו גלות מלכות הרשעה (רומי), שאין להם חקר (סוף) כמו התהום. "ורוח אלוקים מרחפת" – זו רוחו של מלך המשיח. באיזו זכות היא ממשמשת ובאה ומרחפת על המים? בזכות התשובה שנמשלה למים".

הגלות הראשונה היא גלות בבל. מצמידים לה את התואר "תוהו", כביכול תוהים על עצם קיומה, וכמאמר הגמרא (סוכה נ"ב, ע"ב): "ארבעה מתחרט עליהם הקב"ה שבראם, ואלו הם: גלות, כשדים (בבלים), ישמעאלים ויצר הרע".

הגלות הבאה היא גלות מדי, הנרמזת בפסוק במילה "בוהו", שכוונתה בהילות. ואמנם אנו נוכחים לכל אורך מגילת אסתר, שמהלך העניינים שם נעשה ללא ישוב דעת, אלא בבהלה ובפזיזות. לסוג שלטון זה אין קיום, אלו עמים ריקים, פוחזים ואוהבי תענוגים שחולפים מהר מן העולם.

נדלג מעט בדברי המדרש: הגלות הרביעית היא גלות אדום, שבעוונותינו אנו עדיין נמצאים בתוכה. היא מוגדרת במילים: "על פני תהום". הרשעות מכה שורשים כמו עומק התהום. מלכות זו ממצה עד תום את אי חזרתו של עם ישראל לארצו, לאלוקיו ולקיום תפקידו העליון.

נפנה עתה לגלות השלישית, היא גלות יוון:

הראשונים שגילו את כוחו של החושך, היו בני יוון עצמם. היוונים היו פילוסופים גדולים, ולא התאים להם לשפוך בלי סיבה נהרות דם של היהודים. לכן, הם השתמשו בחכמתם כדי להכות את האומה בנשמתה. בגלל השכלתם, ומכיוון שידעו להעריך חכמה, התפתחה אצלם שנאה תהומית לבעלי החכמה האמיתית.

היוונים אינם מוכנים לסבול שיש עם ההופך לעם סגולה. הם אמנם יודעים שהתורה מכילה חכמה נפלאה, והם גם יודעים להעריך אותה, אך למרות זאת הם רוצים להשכיחה. עז רצונם לבטלה לגמרי. וכיצד אפשר לבצע את זממם? העצה היחידה לכך: "להעבירם מחוקי רצונך", לגרום שהיהודים לא יקיימו את הציווי האלוקי, וכשאין מי שיקיים אותה, ממילא תתבטל חכמה זו. הם גייסו את מיטב המוחות למלחמה זו.

בשנאתם, מנסים היוונים והמתייוונים לדלות ולהשיג כל פרט, כל פירצה שיש אפשרות להרחיבה, כדי להחשיך את עיניהם של ישראל, ולפגוע במקור האור. הם גזרו "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" – הם יודעים שחטא העגל נשאר לרבוץ על ישראל, ובכל דור קיימת השפעה שלו, ולכן, הם מנסים להרחיב את הפירצה, להנציח את הפרת הברית, לגרום בכל הדרכים שישראל יעברו על "חוקי רצונך", לבטל את סגולתם, לעקור מהם את הקדושה.

היוונים משכו אליהם את קלי הדעת שבעם. מינו אותם לתפקידי שלטון, עד שאלו נמשכו אחר דת היוונים וניסו להסית את אחיהם, אך מרבית העם נותר בתומו. בחמת זעם עברו היוונים לרציחות ועינויים, עד שהצליחו להכניע חלקים גדולים מהעם. רבים מהיהודים מסרו את נפשם על קידוש השם, והנותרים ברחו למדבריות והתחבאו במערות. היונים נכנסו לבית המקדש ופרצו בו פרצות, ביטלו את קרבן התמיד וטמאו את השמנים. בכל הארץ נהי ובכי. היתה זו שיטה עקבית של היוונים, שיטה מחושבת מראש, שמטרתה הסופית ביטול החכמה האלוקית.

עד שקמו בני חשמונאי, מתתיהו הכהן וחמשת בניו, הלהיבו את לב העם, ופקחו את עיניהם. הם הבינו ש"לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", כלומר, שבאופן פנימי ובהתבוננות עמוקה על הגזירות, הן נובעות מחולשה רוחנית שורשית של העם. אם היוונים מנצחים, פירוש הדבר שקיים רפיון ידים בעם וחייבים לתקן אותו. ולכן, בד בבד עם הגישה לקרב, הם קרעו את ליבם בשיבה אל ה', בצום ובתפילה, ורק כך הושג הנצחון.

מבחינתנו, קיים כאן לקח אקטואלי. עדיין לא זכינו לרוחו של המשיח, אנו עדיין במצב של "חושך על פני תהום", לכן, עלינו ללמוד את תכסיסי המלחמה הפנימית, כדי שנדע מהי הדרך שבה מתמודדים מול הגלות והחושך. חובה עלינו ללמוד כיצד נזכה ל"רוח אלוקים מרחפת על פני המים" – לתשובה אמיתית, שנקבעה בבריאה כבר בתחילתה, בהיות החושך על פני הארץ, תשובה שתביא במהרה את משיח צדקנו!