|
|
|
השאלה
|
|
מדוע דווקא בפורים עלינו להרבות בשמחה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
אמנם בכל מועדי ישראל מצווים אנו לשמוח, אולם יותר מכל המועדים מצטיין יום הפורים בריבוי השמחה. לא זו בלבד שכבר מראש חודש אדר אנו מרבים בשמחה, אלא שגם איכותה של שמחת פורים בולטת בייחודה.
היהדות מתייחסת אל השמחה, לא רק כאל סממן חיובי האמור להנעים את חיינו, אלא כמרכיב חשוב במסכת השלמות הרוחנית. שמירת התורה וקיום המצוות אינם נחשבים מושלמים, אלא אם כן נעשו מתוך שמחת הלב. על חוסר שמחה נאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כ"ח, מ"ז).
את הסוד כיצד ניתן לעבוד את ה' בשמחה, מלמדנו דוד המלך: "עבדו את ה' בשמחה". כיצד? "דעו כי ה' הוא אלוקים, הוא עשנו ולו אנחנו" (תהלים ק', ג'). הכרת האמונה בה', שכולנו נתונים להשגחתו, היא המרשם לשמחה.
סיבת העצב נובעת מתחושה שהאדם הוא עזוב לנפשו, באין לו משענת יציבה שיוכל להישען עליה. הסבור שכל המתרחש בעולמנו אינו אלא שרשרת בלתי פוסקת של מקרים בלתי מכוונים, אין אומלל ממנו. לעומתו, היודע ומאמין שכל הנעשה תחת השמש נעשה בהשגחה פרטית מדוייקת, בוטח הוא בה' שלא ייטוש אותו, ולעולם אינו מתייאש ואינו מניח לעצבות להשתלט עליו.
התבוננות בנס פורים ובגורמיו משרה עלינו שמחה.
ההתרחשות המתוארת במגילת אסתר היתה מצב של הסתר פנים מצד הקב"ה, ולפיכך יכלה להיוולד המזימה השטנית: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים". המן היה סבור שהקב"ה מסתיר את פניו מעמו, ולפיכך התיר לעצמו להתנכל להם.
הסתר הפנים מצד הקב"ה כלפי ישראל בא גם הוא בהשגחה פרטית, ומכוון על פי מידה כנגד מידה. כאשר התנהג עם ישראל כאילו עין של מעלה אינה רואה, גמל להם הקב"ה באותה מידה, בנותנו לענייניהם להתנהל כאילו אינם מושגחים.
בעקבות הגזירה חלה התעוררות גדולה בעם, והם ייחלו אל ה' בכל לב. נס פורים חידש והעמיק בהם את הכרת האמונה. מנס זה למדו ישראל לדעת כי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל". הם מצידם שבו וחיזקו את קשריהם האמיצים עם התורה והמצוות.
המאורעות המתוארים במגילה, היו באופן של "ונהפוך הוא". מהפך קיצוני זה העמיק את הכרת האמונה ונסך את תחושת הביטחון, שהיא כאמור, אם השמחה.
לקח מאורעות הימים ההם, הוא המפתח לריבוי השמחה בחודש אדר.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
