מהן הסיבות שגרמו למי המבול לשטוף את תבל כולה ולהכחיד את כל החי - האדם, הבהמה, החיה, העוף והרמש?
המיתוסים מדווחים על סכסוכי אלים וזעפם. מסורות קדומות אחרות תולות מבול זה במחזוריות חוקי טבע לא נודעים. חוקרים שסיפורי המבול גירו את דמיונם, העלו השערות אין ספור: מתאוריות בדבר הרי קרח שגיאים שנמסו לפתע בעטיין של סיבות עלומות ועד לאפשרות שציר העולם עצר, משום מה, מסיבובו המהיר, ויצר בכך תנאים להתפרצות המים האדירה שהשמידה את היקום...
ואילו המקרא מדבר על חטאת האדם, על מחשבותיו שהיו: "רק רע כל היום" (בראשית ו', ה'), על "כי השחית כל בשר את דרכו" (שם י"ב). המקרא מתאר את השלבים הראשונים של ההדרדרות המוסרית: "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (שם שם, כ'). בראשית היתה פילוסופיית חיים שטענה לנהנתנות לשמה. בפילוסופיה זו, היכולת להפיק את רצון הלב וההזדמנות לספק את המאוויים, הן הערך הקובע. אם אני "יפה", "גדול", תוצר המעמד העליון, שכיסיו נפוחים מכסף, אזי זכותי הטבעית לכפות את רצוני על נשים ככל שאבחר. והיכן הבעל? מה עם התא המשפחתי שנהרס? ומה עם האנדרלמוסיה והבלבול החברתי הבאים לעולם? נו, באמת?! איפה אתה חי? הזמנים השתנו! התורה רואה בהם את הגורמים הישירים לשינוי הגיאולוגי שהביא את השואה על האנושות כולה.
קיים קשר אמיץ בין מעשי האדם לבין יכולת קיומו של היקום. האדם מכתיב בהתנהגותו המוסרית, לא רק את גורלה של החברה האנושית, כי אם גם את המתחולל במערכותיו הפיסיקליות של העולם. זוהי תלות רוחנית, חוק אקולוגי מובהק. חוק זה הוא אחד מאמונות היסוד הטבועות במקרא מתחילתו. אמונת יסוד המודגשת היטב בבקשתו של האלוקים מן האדם הראשון:
"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי, כמה נאים ומשובחים הם! וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך" (מדרש קהלת רבה, ז').
קול זה, שהושמע באוזני אדם הראשון, מהלך על פני התנ"ך כולו. קול האומר כי גורלו של העולם הופקד בידי האדם לשבט או לחסד. שכן אם הוא מקלקלו, אין מי שיתקן אחריו.
מעובד מהספר "פרשה ופישרה"