לתלמי המלך, שהיה חכם בכל החכמות, היה תחביב של איסוף ספרים. הוא בזבז הון עתק על תחביב זה, אסף רבבות כתבי יד מכל קצות העולם, בכל השפות ובכל הנושאים. בין השאר צירף לספרייתו ספרי דתות מכל אומות העולם.

אמרו לו חכמיו ושריו: "כל הספרים שאספת עד היום הינם הבל ורעות רוח, לעומת ספר התורה של היהודים. תורתם לא תורגמה לשום שפה, והיא כתובה רק בשפתם. היו אנשים שניסו לתרגמה ליוונית, אך הם נענשו מיד".

תלמי לא נרתע. הוא החליט לתרגם את התורה ליוונית ולצרפה אל הספרים שבבית גנזיו.

ניגש אליו אחד משריו, אריסטיאוס, ושאלו: "אביך, תלמי הראשון, שבה יהודים רבים מיהודה ומירושלים. את חלקם צירף לצבאותיו ואת רובם מכר לעבדים ולשפחות. האם יהיה הוגן להעתיק את תורתם וליהנות מתרגומה, בו בזמן שבממלכתך משועבדים בני עמם?"

תלמי הכיר בצדקת דבריו. מיד פקד על כל תושבי ארצו: "כל איש המחזיק בעבד או בשפחה מבני היהודים - עליו לשחררם תיכף ומיד. על כל עבד יקבל בעליו פיצוי של מאה פרחים (מטבע באותה תקופה), ואילו כל הממרה את פקודת המלך - יוחרמו נכסיו לטובת אוצר המלוכה". למעלה ממאה ועשרים אלף יהודים יצאו לחופשי וקיבלו היתר לשוב לארצם.

כצעד השני, החליט לשלוח אל מקדש ה' בירושלים נדבה גדולה.

תלמי הזמין לארמונו צורפים אמנים. על פי בקשתו, יצרו הצורפים שולחן זהב טהור עשוי מקשה אחת, שני כדי זהב, שני כדי כסף ושני גביעי זהב. בכלים אלו שיבצו כחמשת אלפים מרגליות טובות, שהפיצו נוגה נפלא, וגם חרטו עליהם ציורים יפים. נוסף לכלים, צירף המלך מתנות לאלעזר הכהן הגדול ולזקנים היושבים בירושלים, וכן איגרת שבה כתובה בקשתו: "אבקש שתשלחו אלי ספר תורה ועימו שבעים ושנים זקנים מזקני ישראל".

כשהגיעה משלחת היהודים למצרים וספר התורה בידם, ערך לכבודם תלמי קבלת פנים מפוארת במשך שנים עשר יום. הוא שוחח עמם בנושאים שונים ומגוונים והרבה להתפעל מחכמתם ומבינתם.

לאחר קבלת הפנים החלה מלאכת התרגום. תלמי הכין בעבור אורחיו שבעים ושניים בתים על אי בודד ושקט הנמצא במרחק מיל מאלכסנדריה.

הזקנים לא ידעו את מטרת בואם לאלכסנדריה. רק לאחר ששיכן כל אחד מהם בבית נפרד, נכנס תלמי אל כל אחד ואחד מהם וביקש ממנו לתרגם את חמשת חומשי התורה ליוונית. בעל כורחם, נאלצו הזקנים להיענות לבקשתו.

תלמי דאג לכל צורכיהם, ואף הניח להם לעסוק בתורה. כיוון שלא הכירו את הכתב היווני די הצורך, הוצמד לכל אחד מהם סופר יווני שתפקידו היה לכתוב את התורה כפי שיפרשנה לו.

הזקנים ניצבו בפני בעיה קשה ביותר. בתורה יש מספר פסוקים שניתן לטעות בהבנתם. ניתן היה לשנות מעט את התרגום לפסוקים אלו, באופן שמשמעותם האמיתית תהיה ברורה ולא תותיר מקום לטעות ולפקפוק. אולם כיוון שכל אחד משבעים הזקנים תרגם את התורה לבדו, היה הדבר כרוך בסיכון - אם ישנה אחד הזקנים בתרגומו, ורעהו לא יעשה כן, עלולים להתעורר ספקות על אמינות התרגום.

בשלושה עשר מקומות שינו הזקנים מהתרגום המדויק, ובאורח נס כיוונו כולם לאותם שינויים. התרגום היה מושלם באחידותו. התרגום הושלם ביום השמיני בטבת, שבעים ושניים יום לאחר שהחלה מלאכתו.

כשהסתיים תרגום התורה, ערך תלמי מסיבה באלכסנדריה בהשתתפות יהודי העיר. במסיבה ערך המלך השוואה בין התרגומים כדי לבחון את אמינותם ואת דיוקם. ואכן, התרגומים היו אחידים לחלוטין.

תלמי העניק לזקנים מתנות רבות ושלחם בכבוד רב לארצם. גם את ספרי התורה המתורגמים כיבד המלך מאד והורה לשמור מכל משמר על כבודם ועל טהרתם.

שמחתו של תלמי עלתה על גדותיה: הוא הצליח לצרף אל אוסף ספריו את תורת היהודים. לעומתו, גדל צערם של ישראל ודאבון ליבם. התורה, תורת אלוקים יצאה מבעלותם הבלעדית של ישראל, והפכה לנחלתם של כל גויי הארצות. הגויים השתמשו בתרגום השבעים כדי להעתיק את התורה ללשונותיהם. הם עשו זאת בצורה מעוותת שהורידה את ערכה של תורת היהודים בעיני העמים. יום זה נקבע ליום תענית.

בצום עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים, נכללו מעתה שלושה מאורעות מעציבים שאירעו בחודש זה: תרגום התורה - בשמיני בטבת, פטירתו של עזרא הסופר – בתשיעי, וראשית המצור על ירושלים - בעשירי.