האנושות מאופיינת בחוסר מרגוע. הפיתוח המואץ של העולם נזקף לדחף ההתקדמות הבלתי נלאה הטבוע באדם. מחלת חוסר הסיפוק, הפושה בדורנו, אינה מחלה חדשה תוצר שנות האלפיים, היא מחלה עתיקת יומין. למעשה, לא מדובר במחלה, אלא בסימפטום של צימאון רוחני, שהפך את עורו לרדיפה חומרית. הלהיטות להישגים חומריים - שורשה בשאיפה לשלמות רוחנית שלא מומשה.

שורשו של צימאון זה נטוע ברצון פנימי להידבק באלוקים, וכפי שנאמר: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי" (תהלים ס"ג). האדם, כל אדם, מבקש בפנימיותו אמונה. בקשה זו חבויה לעתים במעמקי הנפש, אך היא קיימת. הפסיכולוג קארל יונג כותב כי במשך שלושים שנות עבודתו, לא היה מטופל אחד, ששורש בעייתו לא היה אובדן אמונתו. במקביל, לא היה מי שרפואתו הנפשית לא באה לו לבסוף על ידי השבת ההכרה הדתית.

חיפוש קדחתני אחר ערכים, שהאנושות כולה עסוקה בו, גם הוא יסודו בצימאון זה. אפילו עבודת האלילים שהיתה נפוצה בעבר, נבעה מהצורך הפנימי של האדם במשענת האמונה. הנשמה חשה בקיומו של אלוקים וחפצה להידבק בו, אלא שבחיפושם אחר הנהגה עליונה, טעו האנשים והסתפקו בתחליפים מזוייפים. הם לא הגיעו לאמונה האמיתית ונותרו רחוקים ממנה. גם "האלילים" שבני הדורות האחרונים סוגדים להם, כדוגמת הקומוניזם או החומרנות, נולדו מחיפוש פנימי של הנשמה אחר ערך עליון לחיים. גם הם מסתפקים בתחליפים, למרות שהללו מהווים סתירה מוחלטת לערכים המקודשים.

הצמאון מקיף את כל האנושות אולם אצל היהודים בולט צימאון זה מאד. לאחר נטישת האמונה, נותר הלב היהודי צחיח מצמא, והוא מחפש אתגרים ומשימות שיהיה בכוחם להרוות את צימאונו. יהודים רבים עמדו בראשן של תנועות חדשות שהובילו למהפכות עולמיות. הלהט השוקק של היהודי המריץ אותו להמציא אידיאלים חדשים, בתקווה שהם ירוו את צימאונו הפנימי.

עם ישראל הביא לעולם גם ייעוד ודרך. הבורא ברא את העולם למען תכלית ברורה - התיקון השלם של העולם. בעולם העתידי לא יהיו עוד צער או מחסור. האמונה בבורא כוללת הנחה ודאית שהעולם האידיאלי העתידי אינו רק אפשרי, אלא הוא גם מובטח. הנחה זו יוצרת דחף בפנימיות האדם להגיע לשלמות, לתקן את עצמו, לשפר את אישיותו ואת יחסיו עם הסביבה, ולאחר מכן לתקן גם את העולם כולו.

כל יהודי נולד עם אמביציה לתקן את העולם. אמנם, לא תמיד היא נראית וניכרת. פעמים רבות היא 'קבורה' במעמקי אישיותו, אולם תמיד היא נמצאת במטען התורשה שהוא קיבל מהוריו. כל מי שאבותיו עמדו למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה, זכה למטען יקר זה. בתוככי הלב היהודי מסתתרת הידיעה שהעולם נברא מתוך מגמה להיות טוב יותר ומושלם יותר.

הנשמה בפנימיותה מכירה את בוראה. האדם חש בתוך-תוכו בקיומו של גורם עליון החופף על כל המתרחש, אלא שלעתים האדם דוחק תחושה פנימית זו ומנסה להעלימה, אולם בעיתות זעזוע ומשבר מתקלפות שכבות המגן, מוסר האבק, נחשף התוכן הפנימי של האדם וזוהרת בתוכו האמונה. גם אנשים שלא חונכו מעודם לערכי האמונה, חשים באותה שעה אמונה בתוככי ליבם.

בעיתות משבר ומצוקה מוצאים אנשים רבים את עצמם פונים אל האלוקים. מדובר גם באנשים שניסו להתעלם מקיומו בימים כתיקונם. יש המגיעים בזמנים אלו לתפילה של ממש. המצוקה מקרבת אותם לבוראם, והם חשים בצורך לתלות את יהבם בכח שמעליהם.

גם בזמן ישועה גדולה נגלית האמונה שהסתתרה עד כה בתוככי הנפש. כולנו מכירים את התמונה המפורסמת של החיילים במלחמת ששת הימים, כאשר הם ניצבו לראשונה ליד הכותל המערבי. צנחנים קשוחים, שלא קיבלו מעולם חינוך דתי, הזילו דמעות ליד שריד בית המקדש, ולא יכלו לכבוש את התרגשותם.

ביטויים אלו אינם קשורים להתלהבות של רגע. אלו הם ניצוצות משלהבת פנימית הבוערת בלב כל יהודי.

הנשמה חשה לא רק בקיומו של הבורא אלא גם בסדר המוסרי המתוקן של העולם. אמנם, לא כל אדם זוכה לחוש כיצד התורה ומצוותיה מתאימות לבריאה ולנשמת האדם, אך קיימים כללי מוסר שבהם חשים רוב בני אדם.

נביא מספר דוגמאות:

מומחי היפנוזה בדקו ומצאו שאמנם אפשר לגרום לאדם על ידי היפנוזה לבצע פעולות שונות, אך אי אפשר בשום אופן לשכנע בדרך זו אדם ממוצע לרצוח אדם אחר. הסלידה מפני מעשה פשע כה חמור מושרשת עמוק בנפשו ואי אפשר לשנותה.

שימוש בפרסומות שליליות, כדוגמת: "תיראה דוחה, אם לא תשתמש במוצר פלוני", אינו משתווה כלל ביעילותו לפרסומות חיוביות: "תיראה יפה אם תשתמש במוצר אלמוני". באדם מושרש רצון עמוק להיות חיובי, ועל פנייה חיובית הוא מגיב טוב יותר.

הקו המתירני וההשקפה שהכול הפקר והכול מותר, מנוגדים בעליל להרגשה הנפשית הטבעית של האדם. בני אדם זקוקים מטבעם להגבלות ולאיסורים. במיוחד חשים בכך ילדים שטרם שינו את פנימיותם מאז נולדו. ילד שהוריו לא הציבו לו גבולות ברורים, חש עצמו אבוד. ואמנם הוכח שתחומים מוגדרים כהלכה מקנים לילד תחושות יציבות וביטחון בבית ובחברה.

הרצון להיטיב לזולת, גם הוא מושרש בנפש. לדוגמה, אגודות "צער בעלי חיים" וחברות להגנת הטבע רוכשות לעצמן אוהדים בכל רחבי העולם. אנשים שאינם דואגים לנשמתם, מחפשים פיצוי באמצעות פיתוח רחמנות מוגזמת והתמסרות, לעתים אפילו בלתי הגיונית, לבעלי חיים. "המצפון המציק" אינו מרפה מאיש. גם כאשר מדחיקים אותו ומתכחשים לקיומו, הוא גובר לבסוף על כל הקולות האחרים.

זאת ועוד, מסבירים את נטייתו של גנב לשוב למקום הפשע בנקיפות מצפון הפוקדות אותו על מעלליו, למרות הידיעה הברורה ששם הוא עלול להיתפס. מאותו השורש נובע הדחף הנפשי של הפושע להתוודות בפני הזולת על מעשיו. יש מקרים שבהם הפושע מסגיר את עצמו למשטרה לאחר ביצוע הפשע. במקרים מסוימים הוא אף דורש שימצו עימו את הדין כדי למצוא כפרה. תופעות בלתי הגיוניות אלו הן התגלות של הנשמה האלוקית שבאדם.

בכל אדם פועם קולו של המצפון. אמנם בנפשו של יהודי המצפון ערני יותר, ותביעותיו עוצמתיות יותר. לכן, נוכל למצוא יהודים רבים שהעמידו את עצמם בראש תנועות השואפות לשוויון ולצדק חברתי. נפשו של היהודי שואפת "לתקן את כל העולם", ומכאן הרשימה הארוכה של יהודים שניצבו כמהפכנים, כדורשי צדק וכמתנגדים למשטרים משעבדים.

אותות נוספים לנשמה היהודית נוכל למצוא בגילויי רחמנות מרגשים אצל יהודים. רגשי החמלה על הזולת מפותחים מאד אצל בני עמנו. נשמתו של היהודי שולחת נגוהות ומבליחה גם מבעד לחרכים של תריסי נפשו המוגפים.

ניצוץ נוסף של אור הנשמה מתגלה ברגשות שונים שאי אפשר להסבירם באופן גשמי. לדוגמה, לרגש היופי אין הסבר רציונאלי, ולמרות זאת הוא קיים. אין לך אדם שלא יתפעל מהדר הטבע, ממראה שקיעה בחוף ים, כי ככל שהמקום בראשיתי יותר, דומה הוא יותר לצורה שבה ברא אותו בורא העולם, והוא מעורר יותר את רגש היופי. למעשה, הוא מעורר בנשמה את הקשר שלה עם הבורא ובכך הוא מבטא את מעמקי הטבע האנושי הקשור לבוראו בקשר שאינו ניתן לניתוק.