בגיל שלוש החל מסעו הרוחני של אברהם. היה זה מסע מחשבתי מפרך, גדוש סבל וייסורים, עמוס בשאלות ובמאבקי נפש. מסע שנמשך עד גיל ארבעים. אז גובשה באופן סופי השקפת עולמו, והוא הגיע אל האמונה השלימה בה'. רוחו הגדולה קלטה את המושג "אלוקים" - הוא הבורא הנעלם, שאין בלתו, בורא שכל הכוחות המגוונים הפועלים בעולם נובעים ממנו. עלה בידו ליצור תמונת עולם שלימה, שאיפשרה לו לשוב אל ההרמוניה ואל האחדות האלוקית הטמונות ברב-גוניות תבל. הבורא הוא יחיד והוא זה שברא את העולם על כל גווניו. מחשבות אלו הובילוהו, כמסקנה אישית, אל המוסר, הוא מוסרו של אברהם.
הוא בז לסכנה שבהשמעת האמת. הוא הופיע אתה ברבים, והשמיע אותה השכם והערב ללא חת. חרף איומי המשטר, הוא פרסם את דעתו בראש חוצות, הציג את טענותיו והביך בשאלותיו הנוקבות את עובדי האלילים המרובים שמילאו את הארץ בהבליהם. הוא ניתץ מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לו, בהתרחקם ממסורתו הנאמנה של נח, אבי האנושות שלאחר המבול.
הוא קרא תיגר גם על דיקטטורת האימים של נמרוד, "האח הגדול" ששלט ללא מצרים על נתיניו, גם על רוחם. כל האזרחים חייבים היו להאמין ולסגוד לאלי הממסד, אולם אברהם שאל שאלות.
אלו שהלכו בעקבות אברהם, ערערו את היציבות של ממלכת אור כשדים, ולכן, אברהם נידון למוות בשריפה. הוא ניצל בנס.
התורה מתחילה את תיאורה על חיי אברהם, החל מהתגלות ה' אליו וצוותו עליו ללכת לארץ כנען. בהעלמת קורות חייו עד לרגע ההתגלות, יצרה התורה חייץ ברור בין העבר לעתיד. ברגע הצו: "לך לך מארצך" (בראשית י"ב, א'), נולד אברהם חדש. עד עתה הוא גילם באישיותו את התבונה האנושית בשיא טהרתה. עד עתה הוא היה הפילוסוף הגדול, שהכיר בבורא העולם ובמוסרו המוחלט. גדול היה כבודו בעיני הבריות, והשפעתו עליהם היתה ניכרת היטב. הישגיו היו גדולים מאד אך הוא היה בסופו של דבר חלק מהאנושות הכללית. לעומת זאת, מעתה הפך לאדם שזכה למגע ידה של האלוקות, מעל ומעבר לתבונת אדם. לפניו ניגלו חיים חדשים וגם נסיונות חדשים. עד עתה עמד בשתי רגליו בתוך החיים, בתחום ההיסטוריה האנושית. אולם מן הרגע שקרא לו האלוקים, הוא הופקע מהיסטוריה זו, והוטלה עליו שליחות, כך נולד ה"אתה בחרתנו" היהודי. הבחירה המפקיעה את העם מסדר החיים הרגיל ומוליכה אותו גבוה יותר, למהלכים הירואיים המשפיעים על כל המתרחש בהוויה.
כאמור, כאשר ציווה הקב"ה את אברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א'), הוא בעצם ניתק אותו מן האנושות, מהשקפת עולמם ומאורחות חייהם של העמים שבקרבם הוא חי עד כה. מעתה הוא נבחר כדי להיות אור לעמים, מכוון דרכם ומגיה את חשכת מהלכם.
האלוקים מסיים את דבריו אלו לאברהם אבינו במילים הבאות (שם י"ג): "ונברכו בך כל משפחות האדמה". פסוק זה הוא התכלית הסופית של הניתוק שנגזר עליו בתחילת הדרך. בסופו של התהליך הוא יהווה את מקור הברכה לאומות, לכלל אוכלוסי תבל.
בתוך עולם החושך האלילי הסוגד לחושניות, לכוח הגס והאלים, שוטטה נקודת אור ושמה - אברהם. בתוך עולם שסטה ממסלולו המוסרי, ואשר מושגים כצדק ויושר, טוב ורע, אמת ושקר השתבשו בו לחלוטין - נותר אדם אחד שאימץ את האמת ללבו. עקרונות הצדק המוחלט היו אמת המידה היחידה לכל מעשה בחייו. את האדם הזה נטל האלוקים, העמידו על בסיס המוצא של האנושות בטרם מרדה, כדי לנסות ולבנות באמצעותו עולם חדש. הדוגמה האישית של אברהם וצאצאיו תשיב בסופו של דבר את העמים כולם אל דרך האמת האלוקית. הדבר יקרה באחרית הימים, ועד אז קיימת התקדמות, אמנם מינורית, לכיוון זה.
אברהם הגיע דווקא מתוך ההסתגרות הרוחנית וההתרחקות מפני כל השפעה אלילית - אל פתיחות חדשנית כלפי הזולת. הוא הידר במצוות הכנסת אורחים לכל אדם באשר הוא אדם. אורחים שלא היו אחיו לדעה פקדו את נווהו. אורחים אלו זכו בצל קורתו למאור פנים ולאהבה אין קץ.
זו היתה האבן הראשונה בבנין אמונתו של אברהם. מתוך אמונה באלוקים יש ערך אמיתי גם לאדם, שהוא ניצוץ של אותו אלוקים.
מכל המצוות שקיים אברהם, נכתבה בתורה רק מצוה זו עד לפרטיה האחרונים. מכל הפעמים שבהן מסר אברהם את נפשו עבור אורחים, בוחרת התורה לספר דווקא על מקרה של הכנסת אורחים שקרה לאחר שמל אברהם את עצמו, והוא כבר זקן וחולה. רוח זו של אהבת הבריות במסירות מוחלטת עברה בירושה לבניו אחריו.
גם שונאי ישראל בכל הדורות לא שללו תכונה זו מן היהודים. אם יבוא מאן דהו לחפש עין טובה ויד פתוחה למטרות כלל אנושיות – אצל היהודים הוא ימצאן.
ה"אתה בחרתנו" הוביל את אברהם גם להתייצב כדי לבטל את הגזירה שנגזרה על סדום ועמורה (שם י"ח, י"ז-ל"ג).
זו סדום שהיתה אנטי-תזה קיצונית לכל תורת אברהם. זו העיר הגאה שקבעה חוקי רשע ואכזריות כלפי כל זר שנקלע לתחומה. גם כלפי עיר סוררת זו, הפעיל אברהם את ה"אתה בחרתנו" שלו. היא הביאה אותו לבקש מן האלוקים לחון אותה, למרות חטאיה, אם יימצא בה לפחות שריד של טוב.
היה זה ניסיון נוסף שבו התנסה אברהם, ניסיון שבא לבחון עד היכן מתוחים גבולות אהבת האנוש שבלבו. לברר אם בתוך גבולות אלו כלולה גם סדום שהשחיתה את דרכה עד תום.
ואברהם עמד בנסיון! הוא נלחם למען הסדומיים שבמעשיהם איבדו את הזכות לחיות.
זהו הגרעין שממנו צמח עם ישראל כעמוד התווך של משפחת העמים.