בשנת 1656 לבריאה, מעשי האנושות חצו את הקווים האדומים: "ותשחת הארץ לפני האלוקים, ותמלא הארץ חמס" (בראשית ו', י"א). המעשים היו כה גרועים, עד שאפילו האדמה הושפעה לרעה. "וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה"... חכמינו מתארים במדרש, שאנשים היו זורעים גידול מסויים והאדמה הצמיחה גידולים אחרים. כיצד קרה הדבר? "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". האדם, החיות וכל מי שנמצא תחת מטריית ה"בשר" - השחית את דרכו. בני אדם נישאו לשאינם מינם, זכרים נישאו לזכרים ונקבות לנקבות, בני אדם היו מצויים אצל בהמות. המצב היה כה גרוע עד שאפילו החיות והבהמות השחיתו את דרכן.
כשקוראים אנו את הפסוקים הללו, עולה השאלה מאליה: על בני אדם שמשחיתים את דרכם שמענו, שהרי לאדם ישנה בחירה חופשית. אבל בהמה וחיה המונעות על ידי אינסטינקטים ודחפים, ואין להן בחירה על טיב מעשיהן. כיצד הן באות לידי השחתה?
קיים כאן מסר שחוזר ונשנה פעמים רבות בתורה ובתלמוד: מעשי האדם משפיעים באופן ישיר על היקום, הן לחיוב והן - חלילה - לשלילה. כשבני אדם משחיתים את דרכם, החיות והאדמה מושפעים אף הם לרעה. לבני אדם יש כוח עצום, אם הוא נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עימו.
בתלמוד מופיעות דוגמאות חיוביות כיצד השפיעו בני אדם על בעלי החיים לטובה. אחד מהם הוא חמורו של רבי פינחס בן יאיר, שלא אכל מאכל לא מעושר, וכל זאת בגלל שבעליו היה מקפיד מאוד על כל דבר מאכל שיהיה כשר בתכלית ההידור.
בתקופתו של נח האנושות היתה במצב ירוד מאד. אלוקים הכריז (בראשית ו', י"ג): "קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם", ולכן, "הנני משחיתם את הארץ!"
במשך ארבעים יום וארבעים לילה "נבקעו כל מעיינות רבה וארובות השמים נפתחו... ויגברו המים וירבו מאד על הארץ... והמים גברו מאד מאד על הארץ... וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמים, וימחו מן הארץ, וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה".
האדם מורכב מארבע יסודות. גם כל תכונותיו נגזרות מאותם ארבע יסודות. יסוד האש - אשר ממנו [בין היתר] נובעות הגאווה וגסות הרוח. יסוד הרוח - ממנו נובע הדיבור. יסוד העפר - ממנו נובעות העצבות והעצלות. ויסוד המים - ממנו נובעים התאוות והעינוגים. מים הם מקור התענוגות, וזה מובנה ב-D.N.A שלנו!
אמר אלוקים: אנהג עימהם במידה כנגד מידה, הם חטאו במים, הם יענשו במים...
כשם שמים הם חיים לעולם, כך התאוות מביאות חיים לעולם. אלוקים רוצה שנשתמש ביסוד המים - שנשתמש בתאוות, אבל במידה! קיימת הקבלה בין המים לתאוות. כשם שגשם מביא ברכה לעולם, אבל כשהוא יורד ללא הרף הוא מביא קללה, כך גם המים. אם הם יורדים יתר על המידה הם זורעים הרס וחורבן, גם התאוות, אם משתמשים בהן יתר על המידה, במקום שהן יעניקו חיות, הן מובילות את האדם ואת העולם לאבדון.