ערכים - יהדות וסמינרים
סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
היה שותף אודותינו צור קשר סדרות שאלות ביהדות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
ראשי מאמרים חגים ומועדים סוכות שמחה ללא מיצרים
מאמרים בנושא
סוכות - חג האסיף
ערכים
והיית אך שמח
ערכים
חשיבות השמחה
ערכים
``אחח.... כמה שהסוכה ``פנאטית``
אהרן לוי
אושפיזין
ערכים
מאמרים נוספים
שמחה ללא מיצרים
ערכים ערכים
בין כל המועדים רוויי השמחה, התייחד מקום מיוחד לחג הסוכות, שכל מהותו אומרת שמחה. מהו המיוחד בחג הסוכות שבו שורה השמחה יותר מכל שאר המועדים?

שלושה עיקרים

כל אחד משלשת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) נועדו להשריש בלב האדם את אחד משלשת העיקרים שהם יסודות האמונה היהודית: א. האמונה במציאות הבורא, ב. האמונה בתורה מן השמים, ג. האמונה בהשגחת הבורא על ברואיו.

את חג הפסח אנו חוגגים כזכר ליציאת מצרים, שבה הראה הבורא לעולם כולו שהוא שליט על הבריאה. הניסים הגלויים שהתרחשו בעשר המכות ובקריעת ים סוף הותירו רושם גדול על כל באי עולם. כאשר אנו מספרים לבני משפחתנו בליל הסדר על הניסים שהתרחשו לאבותינו, אנו משרישים בליבנו ובלב ילדינו את האמונה במציאות הבורא. עיקר זה נאמר בדיברה הראשונה של עשרת הדברות: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (דברים ה', ו').

חג השבועות הוא זמן מתן תורה בהר סיני. עם שלם, שמע את קול האלוקים.

בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית המוגן לדירת ארעי - לסוכה. כל עוד האדם חי תחת קורת הגג של ביתו, הוא חי בתחושה שביכולתו להגן על עצמו מפגעי הטבע וממצוקות הזמן. בצאתו אל הסוכה, הוא מעמיד את עצמו תחת חסותו של ריבון העולמים.

חג הסוכות מכונה גם בשם "זמן שמחתנו". עלינו להשרות שמחה בליבם של כל הסובבים אותנו: "ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים ט"ז, י"ד). כל עוד נדמה לאדם שגורלו נתון בידו, חסרה לו שמחת חיים, כי הוא חרד מפני הבאות. לעומתו, אדם המאמין שהאלוקים הוא המנווט את דרכו בהשגחה פרטית מדויקת, אין גבול לשמחתו.

 

זמן שמחתנו

חג הסוכות שונה ברקעו ההיסטורי-לאומי מחג הפסח ומחג השבועות. בעוד ששני אלה באים להזכיר את יציאת מצרים ונתינת התורה לעם כולו, בא חג הסוכות להזכיר את חסדי ה' לכל יחיד.

השהות במדבר נמשכה ארבעים שנה. הסוכות שבהן ישב עם ישראל - בין אם היו אלו ענני כבוד ובין אם היו אלו סוכות ממש - הגנו על העם מפני השפעותיו השליליות של המדבר. הישיבה בסוכה בחג משמשת כזכר לאותה ישיבה, וכפי שנאמר בתורה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג, מ"ג).

זכר זה משמש גם כ"שיעור" מחנך. העובדה שהסוכה חייבת להיות נטולת קורת גג יציב, והסכך אינו אלא "פסולת גורן ויקב", מעידה כי ה' פורש את סוכת שלומו על עמו.

גם החובה לעלות לירושלים בחג הסוכות מחדירה ללב ה"מצליחן" את הידיעה כי ההצלחה היא ברכת ה', כל שגשוג - הוא תוצאה של ישועת ה'. השהות בירושלים, במרכז הרוחני המקודש של האומה, נוטעת בלב החוגג את ההכרה הנדרשת.

אך בהכרה בלבד אין די, היא עלולה להשכח ולחלוף. התורה צותה: "ושמחת בחגך" (דברים ט"ז, י"ד). זו שמחה של שביעות רצון וסיפוק. שמחה מסוג זה מאריכה ימים. השמחה קובעת בליבנו את התלות בבורא.

 

שמחת האסיף

בחג האסיף, הוא חג הסוכות, מתמלא הגורן בתבואה, היקב גדוש ביין והאסמים עמוסים בפרי. מראה השפע מביא לשמחה רבה, והציווי "ושמחת בחגך", עולה בקנה אחד עם התחושה הטבעית.

זמן האסיף הוא רגע הסיפוק של האיכר. חודשי עבודה רצופים באים אל תכליתם. עם שמחת היבול גואה בלב גם תחושת הרכושנות והגאווה. האדם טופח על שכם עצמו.

שבוע של ניתוק מהנוחות הביתית מצמיח מבט בריא על הרכוש שנותר בבית. במשך שבוע רואה האדם דרך חרכי הסכך את השמים. הוא חש כיצד הם סוככים על חייו. הוא מעמיד את עצמו תחת חסות ריבון העולמים.

אדם המאמין שהאלוקים מנווט את דרכו בהשגחה פרטית מדוייקת, משוחרר מדאגה. לבו מתמלא בביטחון ובשמחה.

הסוכה הופכת תהליכים אנושיים הרסניים למתונים יותר, ומשיבה את האיזון ללב. שפע היבול העלול להוות סיבה לריחוק, מסוגל להיות גם גורם לקירוב. האדם מודה לאלוקיו, המעניק לו משפע טובו, ומתקרב אליו. השמחה מצמצמת את המרחק בין אדם לאדם. מחיצות הרכוש שוב אינן בלתי עבירות.

בחג זה אנו קוראים את מגילת קהלת, המשננת באוזנינו: "הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל" (קהלת י"ב, ט'). ההצלחה, העושר, השפע, היבול הרב, כולם הינם אמצעים לחיים שלמים עם ה' ועם הזולת. העושר מתקבל עתה באופן נכון יותר.

עם חלוף החג יצא האדם מישראל אל שדהו לזריעה מחודשת. בתרמילו ינוחו עם לקט הזרעים גם דברי האמונה שצבר בחג האסיף. תהיה זו זריעה הקשורה לאמונה טהורה ולבטחון בבורא. הנותן לחם לכל בשר.

 

פקודת היום - לשמוח

תחושת הכסף עלולה להצמיד לסיפוק גם נופך לא קטן של גאווה. בלא להרגיש, מתפתחת גם תחושת בוז כלפי הלא יוצלחים, אלו "שלא הגיעו". ואז, נזרע הזרע לפירוד בין הבריות.

זהו סיפורה העצוב של האנושות. רדיפת הממון גרמה לשנאה בין איש לרעהו ולמלחמות בין עמים. היא זו שמחתה כל קורטוב של אושר ושמחה מעל פניה של האנושות. היא הפכה את כדור הארץ לאתר מרדפים שאינם מאפשרים ליהנות ממה שכבר הושג, מאחר שחברנו השיג יותר.

מול נטייה זו, מציבה התורה את הסוכה על דופנותיה הארעיות וסככה הקל. מגמתה לנסות להשיב את האיזון ללב היחיד ולתודעת החברה - למען השמחה.

היא מצווה על העני ועל העשיר כאחד לנטוש את ביתם, את דירות הפאר ואת משכנות העוני, וללכת לגור למשך שבוע מחוץ למסגרת הממון שיצרו לעצמם. לגור במבנים שווים במהותם. השמים מציצים בשווה מבעד לעלי הסכך. שבוע של שוויון מוחלט ושל ארעיות, המעניק מבט חדש ובריא על הרכוש שנותר בבית.

כל אחד יודע שהעם כולו יושב עתה מחוץ לבית. ידיעה זו מטעימה אותו מעט מתענוג האחווה והשוויון. הניתוק הזמני מהנוחות הביתית, מזכירים לו את ארעיותו של העולם כולו. בעקבות כל אלו חל כרסום בתחושת הביטחון המזויף ברכוש. השאיפה הלוהטת לממון מתמתנת, ומבעד לחומת החומריות שנסדקה ישוב האדם ויבחין בקיומו של הזולת.

 

זכר לענני הכבוד

כשחטאו ישראל בעגל, הסתלקו ענני הכבוד שניתנו להם לראשונה ביציאת מצרים, והם חזרו אליהם רק כשהתחילו לבנות את המשכן. היה זה בדיוק בט"ו בתשרי.

מכאן שלחג הסוכות יש משמעות נוספת. מלבד היותו אחד משלושת הרגלים, הוא גם מהווה המשך לכפרת יום הכיפורים.

הרבה שמחות יש בחיי האדם. אכן, שמחת נפש פנימית ואמיתית היא רק זו הקשורה בנדבת הלב. כשהלב מלא על גדותיו, והאדם מבטא זאת בהשפעה ובנדבה, אזי השמחה הינה שלמה.

בימים אלו הגיעה שמחתם של ישראל על נדבתם למשכן לשיא, והיא השאירה את רישומה לדורות.

שמחה עמוקה ומיוחדת במינה היא השמחה הקשורה למשכן. מקומו הטבעי של היהודי הוא קרוב לשכינה, כאשר הוא מקיים מצוות וממלא את תפקידו במסגרת הקדושה. בשעה שיהודי חוטא, הוא מתרחק ממקומו הטבעי. במצב זה נשמת היהודי חשה עצמה כתועה, נעה ונדה ממקום למקום, ואינה מוצאת מנוח. אכן, כאשר יהודי זוכה שחטאיו נמחקים, שבה נפשו למנוחתה הפנימית, ואין לך שמחה גדולה מזו.

הסוכה מסמלת את ההתכנסות תחת צל כנפי השכינה, ומבטאת את מצבו של מי שהתרחק ממקומו הטבעי ושב אל קינו. כל ישראל הם בני מלכים, אלא שגם על בן מלך נגזר לעיתים לגלות מארמון אביו עקב התנהגות לא נאותה. אך מה רבה השמחה כאשר מוענקת לו חנינה, והוא רשאי שוב להתגורר בהיכל המלך.

בחג הסוכות מקבלת שמחה זו משנה תוקף. מועד זה נקבע מיסודו בתחילת הבנייה של המשכן. מטרתו המוצהרת של המשכן היתה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוככי לב בני ישראל. בחטא העגל התרחקו ישראל מאביהם שבשמים, ולאחר יום הכיפורים הם שבו להתקרב אל השכינה, וזכר לכך נקבע במצוות הסוכה.

שמחת חג הסוכות קיבלה את פיסגת ביטויה במקדש. בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה. במקדש, המכונה "המנוחה והנחלה" (דברים י"ב, ט'), חש כל יהודי כי הגיע למנוחת נפשו.

 

שמחה אישית

שורש כל הבעיות הוא שהאדם אינו מכיר את מקומו. גם אם יש לו שפע כלכלי, משפחה בריאה וכל טוב, לא תמיד הוא שרוי בשמחה.

ארבעת המינים הניטלים בסוכות, מכוונים לכל סוגי נפשות ישראל, ומסייעים לכל אחד למצוא את מקומו הייחודי, את עצמיותו, ואז שמחתו שלמה.

לכל אדם נגזר משמים תפקיד ייחודי בהתאם לשורש נשמתו. לפלוני הוענקו ממרום כשרונות שכליים, ולכן תפקידו לעשות חייל בתורה. לעומתו, אלמוני התברך בממון, ועל כן הוא ימצה את עצמו בעשיית צדקה וחסד.

אם אכן זוכה האדם למלא את התפקיד הייחודי שהוטל עליו, אין שמח ומאושר ממנו. בנטילת ארבעת המינים כלול סיוע אדיר לגילוי העצמיות והייחודיות של כל אחד.

בנטילת ארבעת המינים, השונים זה מזה באופיים ובאיכותם, אנו מצהירים לפני אבינו שבשמים: הננו לפניך כפי שהננו. אמנם איננו נמנים עם הצדיקים שיש בהם טעם וריח והם מעוטרים בכל מידה נכונה, אולם יחסי החיבה העזים שבין האבות לבניהם אינם תלויים לא בכשרונות ולא בסגולות אחרות, וכך גם יחסו של אבינו שבשמים כלפינו.

חובתנו להוציא לפועל את הפוטנציאל שהועיד הקב"ה לכל אחד מאיתנו. כך נישא חן וחסד בעיניו, וכך נתמלא שמחת אמת.

 

ניסוך המים

בניסוך המים בבית המקדש, בימי חג הסוכות, שרתה שמחה עצומה, שמחה של מצווה. הנביא יונה בן אמיתי זכה לנבואה כאשר עלה לרגל והשתתף בשמחת בית השואבה.

השתתפו בשמחה זו חכמי ישראל: הסנהדרין, הזקנים ואנשי מעשה, שהיו רוקדים ומשמחים במקדש. כל העם - גברים ונשים - היו באים לראות ולשמוע. בשעת שמחת בית השואבה אמרו אותם חסידים ואנשי מעשה: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו". ובעלי התשובה אמרו: "אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותנו". וכולם היו אומרים יחד: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".

בכל אחד מלילות חול המועד נחוגה שמחה זו ברוב עם, עד אור הבוקר. רבי יהושע בן חנניה מגלה שבאותם ימים הם כמעט לא ישנו. הימים הוקדשו ללימוד התורה והלילות לשמחת בית השואבה. השמחה הקרינה על כל הסביבה הקרובה והרחוקה. המשנה מעידה שלא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור שמחת בית השואבה. האור בחצרות ירושלים היה כה רב, עד שהיתה אישה מסוגלת לברור חיטים לאור זה. תוכו של אור זה היה רצוף קדושה, וקדושה זו הקרינה על כל סביבותיה.

השמחה בניסוך המים נבעה משמחת ההזדמנות שניתנה באותה שעה למים להתעלות ולהיות מוקרבים על גבי המזבח. מאז אותו יום בבריאת העולם שבו הפריד הקב"ה בין מים למים, היו המים התחתונים בוכים על ריחוקם מן הבורא. כדי לפייסם באו ימי חג הסוכות, שאז זכו המים להיות מנוסכים על מזבחו של ה'. יש בכך הרבה מן הסמליות: תקוותו של העולם, הארצי והגשמי, היא להתעלות ולהתקרב אל ה'. זוהי האפשרות הנפלאה הנפתחת לפני כל יחיד בחג הסוכות, להעלות את הגשמיות על מזבח ה', להפוך גשמיות לרוחניות.

המים מהווים דוגמה לענווה. סגולתם של המים היא שהם עוזבים את המקומות הגבוהים ונשפכים למקומות הנמוכים. על כן משמשים המים בפסוקי המקרא סמל להכנעת הלב: "שפכי כמים לבך, נוכח פני ה'" (איכה ב', י"ט). הדבר בא לרמוז שהענווה היא שער ההתקרבות לה'.

 

שמחת תורה

אם כל חג הסוכות מוגדר כ"זמן שמחתנו", הרי היום השמיני, יום שמחת תורה, הוא שיא השמחה. ביום זה פורצת השמחה הכלואה בלבבות, עד שישראל מהללים את שמו של הקב"ה במחול ובריקוד.

ישראל, הקשורים ליוצרם ולתורתו, מטים את כל אפיקי שמחתם לכיוון התורה. שהיא מרכז חיבתם של ישראל. כאשר אדם שרוי בשמחה, נפתח הלב. הוא מסוגל לקלוט ולהכיל בנפשו הרבה מעבר למצבים רגילים. השמחה מרחיבה את כושר הקליטה והקיבול. זה הזמן לבקש מה' שיפתח את ליבנו בתורתו. עיקר לימוד התורה להיות שש ושמח ולהתענג מלימוד זה. באופן זה דברי התורה נבלעים בדמו והוא נעשה דבוק לתורה.

הקירבה אל השכינה, האחדות של עם ישראל והשמחה - שלושתם כרוכים ואחוזים זה בזה בקשר בל יינתק. זהו מעגל נפלא של שלמות. מעגל שבתוכו משולבים התשובה, ההיטהרות מהחטאים והאחדות. מעגל שבו צמודים טהרת המידות עם שמחת הלב, מעגל שנועד לקיים: "ושמחת בחגך".


לא נתקבלו תגובות לרגע זה
הדפס
שלח לחבר
הוסף תגובה
נושאים ראשיים
פעילות ערכים
מוזיקה יהודית
יהדות וחברה
זהות יהודית
הטיפ היומי
מיסטיקה וקבלה
מדע ויהדות
זוגיות
תפילה
פלאי גוף האדם
סיפור לשבת
פיתוח האישיות
פרקי אבות
טעמי המצוות
בין ישראל לעמים
שבת
פרשת השבוע
אמונה ובטחון
חינוך ילדים
חגים ומועדים
ראש השנה
יום הכיפורים
צום גדליה
סוכות
שמחת תורה
חנוכה
עשרה בטבת
ט``ו בשבט
פורים
פסח
ספירת העומר
יום השואה
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום העצמאות
ל``ג בעומר
יום ירושלים
שבועות
בין המצרים
ט` באב
ט``ו באב
חודש אלול
השקפה ואמונה
היה שותף |  אודותינו |  צור קשר |  סדרות |  שאלות ביהדות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת ומועדים |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  נושאים:  
RSS |  נוספים: